החלטה בתיק בש"א 5272/08

1.         המבקשים הם התובעים (להלן: " המבקשים"), עותרים להורות למשיבה 1 (להלן: " הנתבעת 1"), להשיב לשאלון שהופנה אליה, וכן לגלות מסמכים מסויימים שאוזכרו בשאלון.

2.         התובע 1 והמנוח (שהתובעת 2 היא יורשתו), השכירו לנתבעת 2 חנות המצויה על המקרקעין שבבעלותם, למטרת עסק של צילום ושרותי דפוס. הסכם השכירות נערך ביום 30/7/99, וביום 30/7/03 חודש ההסכם, לאותה המטרה. הנתבעים 3 ו-4, בעלי עניין בנתבעת 2 או מנהליה, חתמו על הסכמי השכירות כערבים.

התובעים טענו, כי בשנת 2003, בסמוך לתום תקופת השכירות השנייה, נודע להם על הפרות חמורות של הסכם השכירות. 

לתובעים נודע, בין היתר, כי הנתבעים 2-4 או מי מטעמם, השכירו חלק מהחנות בשכירות משנה לנתבעת או למי מטעמה, ללא כל זכות חוזית או זכות אחרת, ובניגוד לכל דין.  בפועל, הנתבעת 1 "השתמשה" בחנות לצורך הצבת מערכות שידור סלולאריות, ללא ידיעת התובעים, וממילא ללא שניתנה הסכמתם לכך.

3.         התובעים טענו, כי הם פנו לנתבעת 1 בעניין, אלא שהנתבעת 1 השיבה, בין היתר, כי היא התקשרה בתום לב עם הנתבעת 2 לצורך הצבת מתקן תקשורת זעיר בחנות, ולאחר שהנתבעת 2 הצהירה כי היא בעלת הזכות להתקשר עם הנתבעת 1 להצבת מתקן התקשורת.

בהמשך כתב התביעה, מביעים התובעים את השגותיהם הקונקרטיות בעניין התנהלות הנתבעים, תוך התייחסות לסעיפים שונים בהסכם השכירות.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בשיפוי בגין כל סכום שיידרשו לשלם לצד ג' כלשהו כתוצאה מנזקים שייגרמו לו עקב המעשים המתוארים בתביעה.

בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת 1 ליתן פרטים וחשבונות בדבר הרווחים הישירים והעקיפים שהפיקה כתוצאה מהצבת מערכות השידור שלה בחנות, ולחייבה להשיב לתובעים את כל הסכומים האמורים, או לשלם לתובעים שכר ראוי בגין השימוש בחנות- לפי הגבוה מבין השניים.  לחלופין, עתרו התובעים לקבוע את הסכומים האמורים- "בהתאם לפרשת הראיות שתתנהל בתיק ולפי המסמכים שיתגלו במסגרת הליכי גילוי המסמכים והשאלונים".

כמו כן, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים במתן פרטים וחשבונות בדבר הסכומים אשר קיבלו הנתבעים 2-4 מהנתבעת 1 וכן בדבר הרווחים שהתקבלו מהם, ולהשיבם לתובעים, ולחלופין לקבוע את הסכומים בהתאם לפרשת הראיות ולפי המסמכים שיתגלו מסגרת הליכי גילוי המסמכים והשאלונים.

3.         לבקשה לא צורף תצהיר, הנתבעת 1 השיגה בתגובתה על העדרו, והתובעים צירפו תצהיר לתשובתם לתגובה. הנתבעת 1 הגישה בקשה להוצאת התצהיר מתיק בית המשפט, מהטעם שלפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: " התקנות"), תצהיר שלא צורף לבקשה עם הגשתה, לא יצורף אלא ברשות בית המשפט.

עמדה זו נכונה מבחינה עקרונית, אלא שבנסיבות העניין, אני מתיר את הגשת התצהיר בדיעבד, וזאת בייחוד לאור העובדה, שהוא הוגש כהשלמה לבקשה המקורית, ולאור עמדתה של הנתבעת 1.

מכל מקום, התצהיר השנוי במחלוקת מתייחס לטענות התובעת בבקשתה בדבר הגשת ערר לפרקליטות המדינה, בגין החלטתה שלא להעמיד את הנתבעת 1 לדין, ובהתאם למהות השאלות, אין לו נפקות מיוחדת לעניין תוצאת הבקשה הנוכחית.

4.         לעצם העניין, השאלון שהופנה לנתבעת 1 מורכב מ-65 שאלות, שחלקן כוללות שאלות משנה.

כידוע, השאלון נועד להבהיר את תמונת המצב העובדתית והסוגיות השנויות במחלוקת, והוא אינו אמצעי להכבדה על בעלי הדין (בר"ע 1078/05 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (22/3/06)). העיקרון הוא, להתיר רק שאלות רלוונטיות, המתייחסות לעניינים השנויים במחלוקת, ושאינן מכבידות על בעל הדין שכנגד  (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', עמ' 766-770).

4.         עיינתי בשאלון, ונוכחתי כי שאלות רבות אכן אינן רלוונטיות, וחיוב הנתבעת 1 במענה עליהן עלול להכביד עליה יתר על המידה, שלא לצורך.

מעבר לעיקרון הרלוונטיות, קיימים חמישה עקרונות נוספים, שגם הם ברי יישום בענייננו:

4.1   אין להתיר שאלות המכוונות לגילוי כללי או ספציפי של מסמכים, שכן לדרישה לגילוי מסמכים אין מקום בשאלון (שם, עמ' 770).

4.2    אין להתיר שאלות שמטרתן גילוי שמות עדים ו"דייג ראיות" (שם, עמ' 769).

4.3   אין להתיר שאלות שמטרתן "לעקוף" סעד של מתן חשבונות בתביעה העיקרית (באופן דומה לכלל המקביל בעניין גילוי מסמכים- בש"א (י-ם) 6279/04 אורה מושב להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלסקי (28/9/04)).